שְׁבִיל זוּגִיטיפול זוגי לאנשי מילואים
הַמַּתָּנָה הַבִּלְתִּי צְפוּיָה
שֶׁל הַטְּרָאוּמָה
מאמר על ההזדמנות שהפוסט - טראומה פותחת בפנינו
שַׁעַר בִּלְתִּי צָפוּי שֶׁנִּפְתַּח
בעקבות מפגש עם ד״ר עידית שירו וקריאה בסיפרה.
ד"ר יעל דמרי
במסגרת עבודה משותפת שאני זוכה להוביל עם לוחמים עבודה המשלבת תהליכי טיפול עם פעילות ספורט ימי נפגשתי לאחרונה עם ד״ר עידית שירו, פסיכולוגית ומחברת הספר: The Unexpected Gift of Trauma.
המפגש הזה נגע בי עמוקות, הן ברמה המקצועית והן ברמה האישית. הוא הצליח לנסח במילים מדויקות תפיסות שמלוות אותי שנים בעבודה עם טראומה, ולהאיר אותן מזווית בהירה ומרחיבה.
ד״ר שירו מציעה לראות בטראומה לא רק אירוע שיש “להתגבר עליו”, אלא חוויה שמטלטלת את יסודות החיים עצמם ולעיתים, דווקא מתוכה יכולה להיוולד האפשרות לתנועה של צמיחה אנושית עמוקה.
כאן אני מבקשת להשתמש בשפה מעט אחרת.
כותרת הספר כוללת את המילה “מתנה”, אך עבור מי שנמצא בלב הכאב, המילה הזו עלולה להישמע רחוקה ואולי קצת מנותקת מהחוויה. כשהנפש פצועה, לא תמיד יש פניות פנימית לדבר על “מתנות”. זה דבר שנוכל להכיר בו רק לעיתים ממרחק השנים. לכן, במקום זאת, אני מבקשת להתמקד במה שנפתח מתוך השבר עצמו, בתנועות החיים שנולדות מתוך הפצע, ובשערים שנפתחים לעיתים בעל כורחנו.
“הטראומה אינה רק האירוע עצמו, אלא מה שהוא עושה לסיפור הפנימי שלנו: למי שחשבנו שאנחנו, לאופן שבו הבנו את העולם, ולתחושת היציבות והביטחון.”
ד"ר יעל דמרי
כְּשֶׁהַסִּפּוּר הַיָּשָׁן נִסְדַּק
ד״ר שירו מגדירה טראומה כך: “כל דבר שיכול לקרות לך ומערער או מנפץ את מערכת האמונות שלך לגבי עצמך, לגבי האחר, לגבי העולם ושאין לך כלים או משאבים להתמודד איתו.”
ההגדרה הזו ממקדת אותנו בלב החוויה.
הטראומה אינה רק האירוע עצמו, אלא מה שהוא עושה לסיפור הפנימי שלנו: למי שחשבנו שאנחנו, לאופן שבו הבנו את העולם, ולתחושת היציבות והביטחון. משהו מוכר מתערער, והכאוס חודר פנימה.
אך לעיתים, מה שנשבר אינו האמת עצמה אלא מערכת אמונות מצומצמת שאחזה בנו. ומתוך הסדק הזה יכולה להיווצר הרחבה של תפיסת עולם: אפשרות לראות את עצמנו ואת העולם באופן מורכב, עמוק ורחב יותר. כשההגנות קורסות גם ההחזקות משתחררות וכאן נוצרת הזדמנות למשהו חדש להיעשות לפתע אפשרי.
שְׁעָרִים חֲדָשִׁים שֶׁנִּפְתָּחִים אוֹ מָהֵם אוֹתָם 'מַתָּנוֹת'?
ההתרחבות הזו אינה רעיון מופשט. היא מתגלמת באיכויות אנושיות ממשיות, שיכולות להופיע כחלק מתהליך ההתמודדות. ד״ר שירו מתארת חמש תנועות עומק כאלה, חמישה שערים שלעיתים נפתחים בעקבות טראומה:
עומק עצמי וזהות מחודשת
הטראומה מערערת את סיפור “מי אני” הישן. מתוך ההריסות יכולה להיבנות זהות מדויקת ואותנטית יותר. באחד המפגשים עם קבוצת אימהות שכולות סיפרה לי אישה, שתמיד הגדירה את עצמה כביתית וביישנית:
“מאז שהבן שלי נהרג, גיליתי בתוכי חלק שלא הכרתי. חלק שעומד על במה, מדבר, מספר.” מתוך השבר נולד קול שלא היה לה נגיש קודם.
חיבור אנושי עמוק ואמפתיה
כאב אישי, כשהוא מעובד בתוך קשר בטוח, עשוי לפתוח שער ליכולת להיות עם כאב של אחרים. השפה משתנה והאנרגיה נהיית הרבה יותר עם חמלה והבנת האחר. אנו עלולים לפתח נוכחות אחרת מול אנשים, רגישות מיוחדת, אנחנו מסוגלים להבין יותר את הפגיעות ולהיות רגישים יותר ועדינים יותר. זה מרגיש שיש לנו משהו אישי משותף.
חוסן פנימי גמיש
מתרחש שינוי בתפיסת החוסן. לא עוד אני חזק כי לא קורה לי כלום, אלא חוסן שנובע מכנות פנימית ומהיכולת לפגוש את ההתמודדות כפי שהיא, ויחד איתה להחזיק תקווה עדינה.
אני כבר לא מנסה להכחיש את הקושי או לבנות תדמית של חזקות.
יש בי הבנה שהחיים גדולים מכל אתגר, ושבשלות אמיתית מאפשרת לומר בקול: זה כואב, זה גדול עליי, ובו בזמן לנשום ולדעת שאצליח לעבור את זה.
ומאין זה בא? דווקא מהמקומות הקשים שכבר עברתי. מהזיכרון הפנימי של התמודדות, של נפילה ושל קימה. משם נולד חוסן שצומח מתוך ההכרה בחולשה שבי ובחוזקה שבי יחד.
חיבור למשמעות ולערכים
הטראומה מעלה שאלות קיומיות: מה באמת חשוב? למה אני חי? ההתמודדות עם שאלות אלו יכולה להוביל לבחירות חיים מדויקות יותר ולתחושת משמעות שאינה מובנת מאליה.
נוכחות והערכה לרגע
ההכרה בשבריריות החיים עשויה להצמיח חיות, נוכחות והערכה לרגעים הקטנים. לא אופטימיות נאיבית, אלא פיכחון שמאפשר לחיות בעומק גדול יותר.
מַתָּנָה שֶׁעָבַדְנוּ עָלֶיהָ
חשוב לומר ביושר: ה'מתנות' הללו אינן תוצאה מובטחת של טראומה. הן אינן מופיעות מעצמן, ואינן יעד שיש לשאוף אליו בכוח. מדובר בפוטנציאל, כזה שזקוק לתנאים: לעיבוד, לקשר אנושי מיטיב, לביטחון ולסביבה תומכת.
כפי שאומרת ד״ר שירו:
“הזמן הוא מיתוס, כי אי אפשר לומר ש‘הזמן מרפא הכול’. השאלה היא מה אתה עושה עם הזמן.” הריפוי וההתרחבות אינם תולדה של הזמן בלבד, אלא של מה שמתרחש בתוכו ובעיקר, עם מי.
הַזְמָנָה פְּתוּחָה
בעמותה שלנו אנחנו פוגשים יום יום את המורכבות הזו.
את הכאב, את הפצע, ומתוך המבט שלנו גם את האפשרות למה שיכול להיפתח בעקבותיהם.
איננו מבטיחים מתנות ואיננו מציעים קיצורי דרך.
אנחנו כן מבקשים ליצור מרחב אנושי ובטוח שבו אפשר לעצור, להקשיב ולנוע יחד.
להיות שותפים לדרך שמחזיקים איתכם את האמונה שאין דבר שקורה סתם.
שאם זה קורה לנו, זה גם קורא לנו לגדול, לגלות ולצמוח עוד ועוד.
אם הגישה הזו מדברת אליכם,
אם נראה לכם שזו דרך שיכולה להעצים אתכם יחד,
אנחנו מזמינים אתכם לבוא ולגלות יחד מה מבקש להיוולד מתוכנו.
הקודם הַזּוּגִיּוּת הִיא יְסוֹדחזרה
שערים - בית דיגיטלי לסיפור שלך
פיתוח אתר ותוכן: הסטודיו של נעם
ניהול תוכן